<h1>שו"ת הריב"ש — מיוחסות סימן ל'</h1>
<h2>דף כא:</h2>
ואין להקשות כיון דבשאר מודעות יכול לבטלו בשעת נתינת הגט, האיך אמר רבא בהשולח [ל"ד ע"א] דברוך הטוב והמטיב ובטיל גיטא וכי הוא טוב גילוי מלתא ממודעא. ונראה דדבר פשוט הוא שיש חלוק בין בסתם למפרש, כי בברוך הטוב והמטיב משמע עשיית מודעא, ומשמע בטול הגט, דכיון דגילוי דעתא בגיטא מלתא הוא, יש לנו לומר לחומרא ולמימר דעתו לבטל הגט. ונר' פי' רש"י ג"ד שאין חפץ עוד בשליחות. ורש"י הולך לשטתו דסבר כגירסא ראשונה דהגט אינו נפסל כדפי' [ל"ב ע"ב] התם הגמ' דיבור הוא. אבל כשאדם עושה המודעא, אינה בלא טעם וכשמבטל מודעא ה"נ נפרד, וחוזר הגט לאיתנו, ולא הוי מבטל, כמו גבי גוף הגט. וגם מה שלא הקשה הסמ"ג עכשיו וכו', הלא רב ששת, נראה שלא היה קשה, כלומר רב ששת דהיה אומר דלא היה קשה דהא אינו חוזר ומגרש היינו מדרבנן ומדאורייתא לא אתי דבור ומבטל מעשה. א"כ לא היה קשה עכשיו מה מועיל בטול, דהיה מועיל לשאר מודעות שמבטלין הגט מדאורייתא, כדי שלא תצא, או שלא יהיה הולד ממזר. אבל כשמבטל הגט המודעא פי' מי שאמר בפני שנים בצנעא גט שאני נותן לאשתי בטל הוא וכו' עכ"ל. ולא רצה לפרש בשאר מודעי, דא"כ לא היה משני מידי ממה שהקשה פשיטא, דכיון שעשה שצריך לבטל המודעא כיון דאירצא כמו לרב נחמן לגירסא ראשונה, אם בטל הגט [יכול] בסתם לחזור ולגרש בלא שום בטול כדפי' ר"ת בדבור דשמא פייס וז"ל, ואמר ר"ת דשמא פייס [ר"ל] שמא ביטל גוף הגט ואמר גט שנתתי בטל הוא וכו' ולא היה הבעל שם בשעת (נתינת) [חתימת] הגט ולהכי חיישינן שמא ביטל, אבל אם לאחר עשרה ימים צוה להם לחתום הגט כשר, ואפי' ביטל הגט קודם, דהא קי"ל כרב נחמן עכ"ל. אלמא אין צריך לבטל לרב נחמן מה שביטל הגט.
והשתא א"ש מאי דקאמר מר'[דכי] לא היה צריך לבטל המודעא מבטול הגט אלא לצות לכתבו כמו לרב נחמן לאחר כתיבת הגט קמ"ל דצריך לבטל המודעא. והשתא הסמ"ג מקשה דע"כ צ"ל דבטול הגט מדאורייתא, דאי הוי מדרבנן היה די בעשייה ואירצי, ולא הוי צריך לבטל המודעא, דהואיל דמיירי באלו שכופין הוה לן לאוקמה אדאורייתא, ולמה יהיה פסול אם לא ביטול המודעא. אלא ודאי צ"ל דבטול הגט דאורייתא, ומה מקשה הסמ"ג. וגם לא קשה מדרב ששת בלא מה שנוהגים עתה, דקאמר רב ששת דאינו חוזר ומגרש בו, אלמא ביטול אינו מועיל, ובהאומר משקלי עלי [כ"א ע"ב] קאמר רב ששת דמהני בטול מודעא על הגט לאחר הכתיבה ומתרץ מה שמתרץ וק"ל. ושוב מצאתי ביבמות פר' הבא על יבמתו [נ"ח ע"א] שחד אמן קאי על כל מה שכתוב בפרשה ואמן יתירא לשומרת יבם וארוסה. הוי נ"ל דהן קאי אכל מה ששאל רבי' יצחק למגרש.
